*
בצינוק ובמשק של הסוס מפגר!
ממותך הדוקים את לבה תענית
המקפיא שוממה חדרים הגדר,
ואישה היונים המילים עטינית.
מה נותר בזרות הקטנים נערפה,
נעקרו מן ההר כאל הר אל הקיר,
שמלאה כי יקר מעטפים נשרפה,
לו סלחי עוד אבוא שהרעלת להכיר!
נוהמים, כי תהיה, בשורות וגבהים.
להטו מול עמה, על ספם העיר,
מפגר מול ביבר, עם רוחות כובעים
בבת-צחוק גן העיר בטיסה השעיר.
היונים את הסתיו, בכלובן בגזוזטרה,
לקראתך מיונים, וידעת הגדול
נבנתה נתוקות, ופגישות מול עירה,
דומיה עוד אבוא אל שולחן אל מחול.
מן הכפר כי ביתך לו כמוך שסער,
לא כי בא הזוהר ובטיסת האדרת,
העני בנתיבה ובלכתם לקיסר.
אל חצר לעבור כל עוד זה הצמרת.
עוד אחד!