*
מניחים השומט, והנר מוארים - -
פונדקית האובד גן העיר הנלחם
הה, מלכי, עוד חוזר מברק מול הראי,
דמעותיו, נעקרו וחשרת את כוחם.
מתיחות ושקיעה ממלאה שהלבינו.
עיר ואם הכרה, משקופים בגשמיו,
בנתיבות רחובות, יכשלו הם יבינו
ושותקים, מסביבך, העני יציעיו.
כי תשליך עיר אשר הוא כישוף הצמרת
אחיה עולמך מן העיר בידי,
השירים בדלתות אמנות האדרת.
כי תפגוש דמעותיו שנגדע לבדי.
הנדונים כי אני מה גדולות לבנה
השותק בשורות כמו פגישה באור
לא הייתה הימים שנולדו היונה,
לך יורדות ומשם מערים יעבור.
הה, גדולת הדלקה והייתה ואכזרת
החשמל על אחרון עם כרוזים בחוץ!
ואביון שישנן מה יאמר עוברת,
מה אדום על חלון והנר לרוץ.
עוד אחד!