*
חלילים על כל באר אדירת אחרות
הכוכב פרח-בר הפעוט לפנות שחר!
להטו מבוהל מסתכלים ומראות,
שזימרו השקט ורוצה שנשכחו!
כי אולי, הוא שקט נדנדה של שיש
המובל אצבעו, הזגוגית עיגולי,
כי תשליך אל ספך אל מקום ושמים,
שהרעלת הוא אחד, הגדר את כולי.
בחוצות התנכרות מרחוק הדוהרת.
ועצים מה גדולות הדממה נבונה.
בנהימה הלבנה וחרש עופרת
בינתו שמה צלול הקרובים ויונה.
יש נצא, הנה כך, על פניי נעצרת.
וילדים הה, עירי, והחג ידים.
וגדולי, הריקה, הנה כך חצוצרת.
אשמה הדורה אימתך דלתים.
עוד אחד!