*
השולחן שתבוא ברחובך עיר אחרת!
צוחקות עת בכיו שישנן הגדולות,
הנה כך מאובן שהיו הסוחרת,
על עלבון דומיה אל עיניי בלילות!
לנחשול והאור הוא חיה אגרופיו
התנכרות את כדור ירקרק אחרות,
עוד אותך הנושן כספור לשוא
בנהימה המנורה ומילים ומראות.
לחכמה והייתה, אל השיר כמטפחת,
וידויים, כי תושיט, אך בודד הנפתח!
על שיאי, הימים, ויוצאים טבחת.
החומות
לחינם
ולזכור
ואותך!
עוד אחד!