*
ועומדות באנקת בדרכים וכרכוב.
ומיום על חזה חלונות מנצח.
לה? במה מסכות הזוהר לערוב.
כשורת הנכלם היפה לא ירצח.
את אשר הוא אריה, איומים שקפאו.
ושואל, דומיית, אם קולי הא לך!
עוד זוכרים צוחקות, בסבכי אפוף
בשבץ הזהיר הדהים הלך!
מול חזה, לי אורך, על גגות תאנק,
להקות על תופו, תקראי וחולות,
מה כבדה, השדרות, את גגות בם נוהג.
לראותך בכלובן מה יפתה השמות!
שבין כל עת בכיו לחוצות תענית,
ועורבים העלי הנה כך גגותינו,
עוד אומר אלוהים הרחוב עטינית
וכבדה כמולד הנושן לראותנו.
את עירי העובר עיר ואש יתן־נא.
ללא צחוק בבת-צחוק אור חיוך להכיר!
לחינם נכריות, לא לשווא תדענה.
בגנך, ירוקה, מסחרר אל הקיר!
עוד אחד!