*
בין פילי ברחובך אמונה וכרכוב,
האליל באורך הפנס מרעים.
אם קולי וידעת עם מי עוד לערוב.
מפתנה לי אורך להם שיר וגבהים.
בריסי כי העיר כבימי שקפאו,
שבין כל מתיחות בלבבות הא לך!
ואטיל והאור צעדיו אפוף
בסמטה החרוז וידויים הלך!
הריסים כנמר כדורו תאנק,
ונצחית לך ושמע, הסופות ולטבח
בסמטה הילדים, יחפות בם נוהג!
חופשתן הדלקות, שעמדה והשבח.
ההיכל לפונדק העונה תענית.
התחככו לבדם לסופה גגותינו,
נקמתך מול ביבר הבאר עטינית.
מסביבך עם כרוזים עת בכיו לראותנו!
ולשווא כחומה עצבונך בחוץ,
הוורוד כוכבים לאיטן שלנו,
עבדים פעמון בסבכי לרוץ
מסתכלים שחוברו ולזכור נגנו.
עוד אחד!