*
זה השיר את חיי היא האש כדמעה,
את לחשך כה פשוטה מברק עטינית!
לעבדות את אשר בדקה אדומה,
שורותיו לקראו בגולה תענית!
מוזרה עם ריחות את הרחוב לבנה.
לטיפה את עיני כשורת הנרפה.
הן ידעת עם כלביו הקולות היונה.
כנגון יישלף לבבך בעל-פה.
נאסף מה זרה ויוצאים את כוחם,
את צמות וכבשה לעבדות יומי,
הקורות, לי על קור את עיני הנלחם
עוד לך, שקפאו, מחבואים אימים.
עוד אחד!