*
לא נרחיק הוא פורץ דרככם כדמעה,
אם קולי וחשרת את שמיו עטינית!
את רגלי הוא זכר נשוקה אדומה,
משקופים כדורו מה נותר תענית!
על חופיו ומאז לא לשווא פשוט.
ומיום העמום משפתיו עטינית.
ממלאה בכיכר כמו שיא לקישוט.
מאבד ורוצה כי אולי תענית.
על מפתן ואישה את יינן בגזוזטרה,
כלבנת הוא אריה על כתפי הגדולה,
חזקות, שתעו מתמוטט מול עירה
חרוזי, וסחרחר, מתשובה בגולה.
עוד אחד!