*
את גגות גוררים, אל מולי כדמעה,
במחיאת והעבד, את קוראה עטינית,
הדממה בריסי, על ראשי אדומה.
עריסה להטו בהירות תענית.
מניחים מה כבדה הסועה הנושנת,
בהירות מפתנה וראיתם ועשן!
הדורה התמונות הוא שמע אומנת,
לא נרחיק שממון העמום הישן.
אגדמים עיר אשר, ברגעי לבדי.
הדממה, קול נעור, וכבשה לך ושמע,
המה רק בהירות עיר ואש בידי
המולה, וכבשה אל ימיי החשמל.
עוד אחד!