*

כבשורת, המולת, הברקים נבונה.
רק מילים, הן ידעת, וילדים רבבה
החזק, הוא ראה, הפרומה ויונה,
בחלון
בגומת
רבי קול
הפרווה.

ולזכור שנגדע צל עובר להקיפך,
ונזמים כי אולי ושנים וחזק.
והקיר לסופה העובר גופך,
מבוהל נעקרו בו ודאי וזעק.

אל ימיי התנכרות ומאז של קיץ
ומהיר כמו פגישה מטפסים בגזוזטרה,
הנכלם החיוך והרחק מחשכיך.
עד עולם הקטנים פה חדלו מול עירה.

רק שמועה כחומה למחותן הצלול.
תקראי המתים עליהם המלכים.
ורק זאת התחככו עוד ילכו וצלצול
הנה כך, הרציף מוארים והולכים.

השדרות, מצפים בזרות שנית.
ובלכתם סוב ופגע הניגון אפיים.
ואין כסיל, ברגעי, עם כרוזים ביישנית,
השבור עוד לך בווידוי כפיים.


עוד אחד!