*

שעמדה צעדיו שופרות גבעולם
אם קולי הן מאום הוא ארמון העלמה.
ולשווא כחומה חיילים בעולם,
הפעוט את נוגהן ירוקה עירומה.

לו כמוך כי תושיט רחומה נשרפה,
הזקן מה חמים על השור מבקשת.
הנה כך, האולם, הם בטיט נערפה
על מפתן
כלבנת
בנתיבות
מגשת.

המראות את קולך עיר אשר מאוהבת,
באורך היא עירך השפלים בגזוזטרה,
ייטרף הנושן נסתחרר אבן.
ומוצץ טבעות לקראתך מול עירה.

בעיניי שחוברו, בטיסה נפזרים.
ושותקים כבר אפל על הגג השיר
תקראי לך ושמע את לבה הפרים.
כלבנת האסיר אך בודד אשאיר.

בוססים ונישק ולזכור היונה
הוא זכר שעונך בעמדם לא תבכינה
ולא שב השדרה אליהם את פניו,
הדלקה בקריאת את צמות יושיבנה!


עוד אחד!