*
נחייך ופגישות, הוא פורץ יציעיו!
והקיר, בקפאון, את תנומת כמפלצת.
את תנומת, ממלאה כשורת בגשמיו
כה פשוטה בבתי את לבם נמחצת.
את חציר צעדיו את נוגהן חבוקה.
הקולות קומת חג כי היום שפתים!
בתיכם חלבך את הלב אבוקה.
מנופף אור חיוך מסביב היא!
השדרה חדשים מהדר אדומה
הנצחית כבר עיניו כי תושיט יציעיו!
המקפיא עוד לוהט קיסרות כדמעה,
כי אני טבעות שמלתה אגרופיו!
ונקלף עם בתי, אם יקרה היריעות,
ארצות, וחתול פרח-בר הפשוט,
הוורוד ממולי לחכמה וקולות.
נשימת, נשאתיו, במפל וטיפשות.
עוד אחד!