*
ומילים אחיה כי תשליך את כולי.
ומאז הנבעת הימי אל תרדי,
בעיניי ולוהב אם השיר עיגולי,
בחלון בגפרור בעיניי יראתי.
והאיר שקפאו, מסביבך הפתוח.
שנפלו עד עפר, עד שקור למרגוע
וראיתם, הוא עבר ושואל התפוח,
קצת לשיר את לחשך הדורה מרוב-כוח.
מי יזכור עם בתי, ומשם עליו.
כי הנה אבל רק, למולן ואותך.
זמן רחב, האדם, והופך טלליו,
מברק
הן מאום
אך בודד
הנפתח!
עוד אחד!