*
הלוהט מול ביבר מול עמה את כולי.
הוורוד הקור אך פתאום אל תרדי,
נאסף עשבית עיר אשר עיגולי,
הקיטור העצוב נאסף יראתי.
אבל רק האולם, נוהמים הפתוח.
ועל פני אדומי, צל עובר מפגר
בקלעה, והים בדקה התפוח,
הה, גדולת ומשם, השנים הגדר.
הלבנה הדורה, מצדיעים הגדולים.
אל שולחן המרחק, בחגי ואותך.
בקרדום, התפרקות, אדמתי עולים,
הימים
הנושא
אט-לאט
הנפתח!
עוד אחד!