*
ועומדות, הה, גדולת, מפנתך מול הראי
בין שמות בקריאת רבי קול ואווז!
אלוהיי השדות, על פניי מוארים
ופגישות אחרון, ומהיר מני אז!
ארצות השקיעה ורק זאת אבוקה
אם יקרה, וסחרחר, ואישה האש
והאור על כתפי בנתיבה חבוקה.
כמו פגישה
מי יזכור
נשוקה
תגשש!
לו השיר נקמתך עיר ואש וחזר,
מטפסים מניעים בחגי מני אז.
בין שמות החומק הוא ארמון הכיכר,
בנהימה לך יורדות עת בכיו ואווז.
משטמות אחיה מאבד וידיך,
בה תלו הזקן ובמשק וצלצול.
את קולך בשלווה השירים צעדיך
מן הכפר שקיעותיי לבבך הצלול!
עוד אחד!