*

הפרומה, קצת לשיר, את שיריו מול הראי,
יש נפקח מן ההר השותק ואווז,
רק שמחה, היפה, עולמך מוארים.
היולד, ומזהיב בין צלליו מני אז.

פונדקית, וענן, יהיה אבוקה.
בעיניו, הישבר, הגדר האש
על ראשי הלבנה, על שיאי חבוקה.
ראשונה
הזוהר
זה השיר
תגשש.

לטייל כה חשך נדנדה המרכבות.
רעשי מה זרה ומרוץ נשפכות
צוחקות יש נפקח בה תלו וכואבות.
עוד אומר בין דברים מתמוטט בשפחות.

יעברו בין פילי בסבכי עריסות.
בשערים לו ידעת ירקרק וקולות.
ולזכור ומורעל על כל באר הרוסות.
בעשן מה כבדה לאסיף וחולות.


עוד אחד!