*
בניגון ומאז הה, מלכי מול הראי,
אבנים ואטיל, על כתפי ואווז,
מדדה, הקולות במחיאת מוארים.
בעיניו שעמדה, לא נרחיק מני אז.
הבאר השמועות ובטיסת האדרת.
מצופות העונה הם ישבו הרחב.
ובטיסת היפה הה, עירי בדרך!
אשמה כי אמרת נסתחרר את דרכיו.
יכשלו הילדים הוא שקט אדומה,
הלילות לך את כל אבנים מן הקן
העלי, המולד, לאסיף כדמעה
משפתיו כי מתי אל חלון יחבקן!
קצת לשיר באורך כמצור עריסות,
יש תבל בתיכם הנסוג העירום,
המזהיב ומשם, מה יפה הרוסות,
אדירת כי ידיי כנגון וגרדום.
עוד אחד!