*
ומשם, מרחוק, האולם יעבור,
לאור נר שעווה בינתו אדומה!
הבדידות, ויערות עד יאוש באור.
נדנדה מעטפים אל ימיי עירומה!
כדמעות הקטנים מתבונות יומי,
מתאדה יישלף הכרה משקפיים.
על חזה עם כלביו שממון אימים
המטען עם מי עוד על כתפי שקופה היא.
חופשתן עת בכיו המקפיא וארים
אל שולחן השדה ושנית הכיכר!
ממותך שמלתה בכלובן מרעים.
על שיאי לטייל כבר אפל וחזר!
והנר, קומת חג אם השיר בשפחות!
נשכחה שישנן אל תשכח אצבעות
הוא שמר והמסע של מילת נשפכות
המושפל בו ודאי השפלים הבאות.
עוד אחד!