*
ועירך תנגנה בלטיפה כובעים
באמת בחדרך מה גדולות יומי!
התמונות היא עירך השדה מרעים,
המטען אור חיוך בבת-צחוק אימים!
הה, דבר, המולה, נשאתיו הנלחם.
ונקלף כבר עיניו מסחרר וארים,
על תרניו תקראי שוממה את כוחם.
ונזמים, במגלב, ושנית כובעים.
דומיה הנה כך על מפתן מגבוה,
זה הסתיו מחבואים ועצים מוארות.
לחש רץ מה יאמר פרח-בר לגווע.
דומיה החשמל נתוקות הגדרות.
אמנות, והייתה, לחכמה שסער
עריסה לו ידעת, והרבה משענת,
טבעות, כי תפגוש, כי הנה הנסער
שקיעותיי על שיאי איך נשא אומנת.
על חזה האובד האולם עוברת
שתעו את עירי ושביר וטיפשות.
ממלאה וחרש ללוטשי מפרפרת,
הברקים ונוגים וסחרחר הפשוט!
עוד אחד!