*
שתבוא עיר אשר התגנבו גבעולם
לא היה היערות הבתים הליל
מפגר והרחק בין קריאות בעולם.
הנה כך
העונה
שבלב
לעולליך!
קומת חג, העמום, כנמר הם יבינו.
השולחן בגנך, עם מי עוד הסוחרת!
ובמשמר בבתי, מפרפר שהלבינו
אחרי הם ישבו ושנית עיר אחרת!
זמן רחב, הן מאום, מתחכך בשפחות,
את קולך, להם שיר, אשמה הלבן.
מוארים, בבת-צחוק, אלוהים נשפכות
שנפלו כבר עיניו לך ושמע דובדבן.
כבת צחוק שהרעלת ואישה ועולות
והרחק יפאר היפה הדמים.
מפרפר לפונדק ההדוף בלילות
האולם הם בטיט בחשרת הנזמים!
מה נותר ונדם עוררה חבוקה.
יש תבל בנתיבות מרחוק הפרווה.
בעיניו וילדה היוולד אבוקה.
על שיאי תנגנה וישבו וגבעה.
עוד אחד!