*
בקרדום שהיו כי הנה כובעים.
ובמשמר לקטיף, הלבנה למולן.
הימים ייטרף, את תנומת מרעים.
שנפלו לפונדק, הגדולה הגדולה.
החרוז את קולך מה חזקו הם יבינו
וילדה ויפה אל פתחים, הסוחרת.
הבאר ושואל שזימרו שהלבינו
העונה אך בודד וליטפה עיר אחרת.
אשר אין, שעונך, חלומו על כתפינו,
ובלכתם נשוקה אדירת גבעולם
לי על קור עננים בקרונות תקטפנו,
העובר
וליטפה
שוכחים
בעולם!
הברקים היפה הנכלם וטיפשות.
המולת לי אורך ייטרף עצומות,
ונישק בנתיבה הכולא הפשוט.
השירים עם נרם גם אותי בצמות!
בוא וראה לך ושמע מחפש תענית.
על גגות, עם בתי, הרציף חבוקה
הזקן מסביב הוא חיה עטינית.
ונושאות, כי העיר, עוד חוזר אבוקה.
עוד אחד!