*
קול דיבר קול נעור, היוולד עירומה,
עם נרם, לחינם, לילותי הובא!
הבדידות משקופים עד עפר העלמה
עד עפר, מפגר, בין תמונות רבבה!
שעבר, במפל, היונים לקישוט,
הוא שמר יש נצא רעשי כמטפחת!
ושביר בברקי שעונך פשוט
והנה, ייטרף, הוא אריה טבחת.
את עירי של העיר המולד לכבודך
קול דיבר הדרכים בשמיו אבוקה,
השבור הימי רחומה להקיפך,
וגדולי
הוסגרו
אלוניו
חבוקה.
הדהים מול ביבר וחיי אכבנה!
כחומה עוד אבוא היא האש הפרח.
היוצא לבבך המטען לא תבכינה.
ונישק והקיר על חופיו חפרפרת.
עם נרו עליהם אז אקרא כובעים.
הסופות, היא האש, וזמרה מן החוף,
השנים היוולד, הכפות מרעים
לקראו, איך נגע, שנולדו אל הרחוב!
עוד אחד!