*

ושחורי חלומו לנחשול לאין סוף
גוררים לא תדעי וצבוטה שהלבינו!
הן מאום בין צלליו על עלבון התוף,
משפתיו לילותי הה, דבר הם יבינו!

החיוורות את סופת בסמטה במלוא פיו.
נוהמים, השולחן, וגדולי החולים!
החיוורות, הקולות את נוגהן לא היטיב
מנופף, לחורשה, אך פתאום הגדולים.

אשמה, לך וקצת, מוארים בם נוהג
מולדתך, העומם למולן לגווע.
בעיניו בטיסה כבימי תאנק,
הרציף
המובל
האפל
מגבוה.

וטורף ולזכור בלטיפה לוחשות
הדורה ופגישות ונצחית לאורך!
יותר אין לסופה והים חדשות,
החזק אשמה אדירת עובר־ארח!

אז אקרא באדי, בשמיו מלובן
הנאום נתוקות הוא אריה השער!
ולקרוא, עם נרו, העצים אל לבן!
ולזכור הנושא, הנושן לקיסר.


עוד אחד!

רגע, מה קרה פה עכשיו?


המחוללתרמן נבנה כעבודת סיום לסמינר בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. הוא אינו מתיימר להחליף את נתן אלתרמן הבלתי ניתן להחלפה, אבל הוא מעז לבדוק עד כמה מבנה השירים שלו היה מתמטי וניתן לחיזוי. מחקר: גיא חג'ג'. קוד: רונן נס.