*
וגבוהים והחג התחככו יציעיו.
תקראי שורותיו אל מקום מפרפרת
והרחק את רגלי היא שלך בבלואיו,
הטובות כבר אפל הן מאום הדוהרת.
בזכוכית עם נרם והחג עירומה
העלי מגבהי פה חדלו עוברת
בטיסה, ונקלף, מה זרה העלמה
והמסע אדומי, עם בתי מפרפרת.
לעבדות המפייס כה חשך הורוד
מוארים, פונדקית, שוכחים לא היטיב.
חלומו, כבר אפל, לא לשווא שופרות - -
מולדתך ועומדות, הדממה במלוא פיו!
עוד אחד!