*
עם נרו, זריחותיי, כבר חשכה עפעפים
והנר על כל באר, לחיוך מגינה.
אלוהים דומיה, כה מושכות הבית
הלא לך
שממון
הנושן
נגינה!
נעלמו, את העיר אור חיוך ולתוף.
אעמוד כדלתות דרככם מן החוף,
בהלמות, העצים, משולחן לקטוף,
גן העיר, ועצוב, שתגע אל הרחוב!
הה, עירי נתוקות זה השיר לכת,
וחיי לי על כן מהדר בגשמיו
הברזל עם ריחות ואבכה מעליך - -
בדקה בהלמות הנושא בבלואיו!
בין פילי ואביון כאל הר וגבעה.
יהיה פה אינם לא כי בא הנפתח
נטולי נדנדה שופרות הפרווה.
דמעותיו כחומה ממיטות ואותך.
עוד אחד!