*
על אחרון היוצא, עיר אשר עפעפים,
מציבים כעל סף אם יקרה מגינה!
והאיר, מדרגות, שהרעלת הבית
אל ספך לבבך, שבלב נגינה!
מצופות כבר עיניו חרוזי ולתוף
מיונים כי רחום בשערים מן החוף,
ואביון אלוהי ירקרק התוף
בטיסה, ברחובך ובטיסת אל הרחוב.
בציות חלילים, שתעו חפרפרת
והרבה מארצות השקט על כתפינו!
מן ההר, וטורף אדומי הפרח.
העני עוד לך בעיניו תקטפנו.
ועצוב מקהלות יש נצא במלוא פיו.
מגיניו הימי ועומדות בגזוזטרה!
אשמה שנותרו עד יאוש לא היטיב,
זה הסתיו הכפות על שיאי מול עירה!
עוד אחד!