*
הם בטיט לא נרחיק, צוחקות והולכים.
דרככם נבנתה ועל פני בעולם
המנורה מטפסים, חזקות המלכים.
המרחק הוא פורץ, ונפנוף גבעולם.
חיילים והופך ומורעל להקיפך.
ובמשמר על חזה הן מאום יומי
עם נרם מול הראי הדרכים גופך
ושקיעה הלבנה וליטפה אימים!
השדרות איך נגע השירים אימים.
מסחרר השעה והנה השער,
נקמתך אשמה הקור יומי
על תרניו שופרות מתעגלות לקיסר.
שמה צלול, הן מאום, כוכבים ולתוף.
כמו שיא זקנתם, הנבעת וגבעה!
מה חזקו מערים על עלבון התוף.
תנגנה לא היה, לא קרונות רבבה.
עוד אחד!