*
כי העיר פה אינם מקהלות עפעפים
זה אתה בעיניו בתיכם מגשת
הדוקים מול הראי את הרחוב הבית
מה יפתה גן העיר עד יאוש מבקשת.
לא שירם גם חליל בדקה מדברת
בקלעה רעדת נדנדה חוצביה!
שנותרו לסופה מפתנה הצמרת,
בדלתות הדלקה האסון צווח!
בין דברים בין תמונות המה רק חפרפרת.
עשבית בחזה שבלב על כתפינו
הלא כל עם ריחות הנדונים הפרח.
נטולי חרוזי הוא עבר תקטפנו.
ירקרק, לילותי משטמות השמות.
הפרומה, בהירות, ומוצץ וגבעה,
בצינוק, על עלבון יותר אין וקולות,
הוא שמע לביאה ונדם רבבה.
עוד אחד!