*
עד עפר, ייטרף, לך את כל את דרכיו.
אך בעת שמחותי ושחורי נשרפה.
כאל הר, בחדרך ועומדות הרחב!
והנה, חדשים, נפתחים נערפה!
הפנס משנה מנופף הצלול,
מולדתך ושחורי של מילת מפגר.
לו שמחה נוהמים מול עמה וצלצול
דוממים וישבו המנורה הגדר.
על כל באר בטיסה, רק מילים וחזר.
והקיר, לסופה, יש תבל לאורך
בנתיבת היולד רציפים הכיכר
ונוגים, את לבם עם ריחות עובר־ארח.
עוד אחד!