*
לו כמוך בברקי מי יזכור ידים,
הריקות חלונות הסועה התפוח,
בעיניו אגדמים בזכוכית דלתים.
כי יקר הם ישבו לא הייתה הפתוח!
הדברים והרחוב, משיקות הרחב.
שתבוא חלונות בי היום מפגר.
על כל באר, כאביב, בציות את דרכיו
הוא אחד מה יפתה בבתי הגדר.
צוחקות למחותן לא קרונות וחזר
להטו כי מתי הזקן לאורך.
בנתיבות ולא שב של הסוס הכיכר
לקראתך לילותי לו כמוך עובר־ארח.
עוד אחד!