*
זרותך איך נגע ללא צחוק הישן,
לא הייתה לו ידעת ומשם, ראוהּ.
אל תיבות פה אינם הדוקים ועשן
רק שמועה ככתבן העומד הרעוע!
נפתחים, כי תגניב, נהמי לשוא.
הה, עירי, הדממה, כבשורת בשפחות!
ושואל, החומק ללא צחוק רק לצו.
רק מילים שכרעו וסחרחר נשפכות.
רעדת לעבור גם אותי והבגד,
אך בעת אט-לאט קומת חג הנסער.
חזקות הוא שמע מה יפתה עוד חוגגת
לביאה ותזרח והרחוב שסער!
האדם, כי הנה, טבעות בצמות
המה רק, בדרכים, לך וקצת לכבודך,
אט-לאט על תופו הריסים אדמות
ואטיל
החומות
נשכחה
להקיפך.
עוד אחד!