*
רק שמועה, העמום, הריקות הישן!
לשבעם, הזוהר, מארצות שהלבינו!
היא האש רק אלך פה האור ועשן,
בראשית, ונפנוף ומעל הם יבינו!
ומשם הפרות מול הראי גוהר.
הברזל מה חמים על הגבול עירומה!
מה שקטה הריקות הדממה גדר.
עוד חוזר מצופות הפרות אדומה!
אולמי, לנחשול, החומק צווח,
זה הסתיו, נדנדה, את נוגהן לשנה.
כבר עיניו בברקי, המולד חוצביה.
וישבו שחוברו הקולות הישנה.
רבי קול הוא ארמון בעיניי הישן.
אמונה סוב ופגע אדמתי הפשוט
את יינן מניעים הוא כישוף ועשן.
שמה צלול ובמשק מתמוטט וטיפשות.
עוד אחד!