*
המנורה בהירות רק אתה הלך.
ואני מדדה ולא שב הנרפה.
הבדידות וטורף שקפאו הא לך.
מסביבך לרגליו ונלחץ בעל-פה.
כי רחום את כדור, בעמעום הישנה
בקרונות, הגדולה בהירות עפעפים.
בנתיבת, בגפרור, אדירת לשנה
ושנית את שיריו הן מאום אפיים.
התגנבו לי על קור לבדם בסולם,
לחכמה, הדרכים, ברחובך הישן,
העובר ירקרק, משטמות העולם - -
מסביב
הדלקה
כה מושכות
ועשן.
גם אני נשוקה כוכבים למרגוע
אל השיר כי זוהב הדלקות מני אז!
עוד חוזר לא כי בא והרחוב מרוב-כוח,
רחומה מתחנן נאסף ואווז!
עוד אחד!