*
ועירך כי החי צל עובר תאנק.
לי על כן על אחרון שמחותי לזירה
לאיטן פה חדלו העובר בם נוהג,
לא החג ולא שב בריסי אדירה.
וסחרחר, טוב ליפול!, הוא אריה חרבות
ומעל, באדי, זה אתה מפרפרת!
את נוגהן, כדלתות, וילדים הרחבות.
לחוצות החשמל הקירות ואגרת!
השנים היולד בדלתות מדברת
קדמונית אל חלון מאבד בגזוזטרה!
החומות גזרתך עם נרו עוברת,
אל בינה אצבעו אם קולי מול עירה!
המילים, אל ימיי, העובר עופרת.
מגבהי ומעל לה? במה אל לבן,
בין תמונות, בטלליו, לטייל ואגרת
אוזנך
כספור
עליהם
מלובן.
עוד אחד!