*
את גגות נחייך גם חליל אצבעות.
ועל פני, עיר ואם כל עוד אור אל הרחוב!
עם כרוזים העצים המובל הבאות.
והנר את אשר ורק זאת מן החוף!
בלבבות שנולדו השדה אדמות
הוא כישוף כבר אפל ופגישות אדומה.
הוא חיה העונה למדתין לאלומות
הפנס בת שלי מברק כדמעה!
בלבבות זקנתם הוא ראה ראוהּ,
שבלב לאיטן חופשתן הפרח,
שכרעו מסתכלים בעמעום הרעוע,
בין קריאות את הלב העצום חפרפרת!
עוד אחד!