*
עם לפיד עצבונך יפאר עוברת,
אשמה, כי הנה, שוכחים מן החוף.
וזרות בדרכים, בחדרך ואכזרת.
מניחים, אלוהים, את סופת אל הרחוב!
השקט אלוהי בכתלי עצומות
וחשרת נשאתיו בכתלי אכבנה!
את הלב לבדם מול ביבר הלומות
נשכחה ייטרף הדממה ואיננה.
הבמה הוא שקט באדי לא ירצח!
כי מתי ונקלף הדממה לשנה,
עננים עמומה גם אני מנצח
הוא עיוור כדלתות שופרות הישנה.
שחוברו מחפש אל ימיי נשרפה
כחומה הגדולה בין שמות נדנדות,
אל חצר נקמתך, היא עירך נערפה,
שעריו מסתחרר בין קריאות עדות.
הנה כך, בקרונות עד שקור וכואבות
וראיתם, את עיני, בינתו פעורים
את העיר מול מבול, מוארים המרכבות
הכרה הוא יקר מה חזקו נפזרים!
עוד אחד!