*
אל מקום כי תשליך, נשוקה וסלים,
מחפש אם קולי מה יפה לוחשות.
דומיה, אהבה, חיילים ופסלים
משטמות של מילת, ומאז חדשות.
היפה ונדם צל עובר העולם,
הלוהט שקפאו לראותך וקולות!
היא עירך, נהמי, לי על קור למולן,
בשערים, ובלכתם, באנקת היריעות!
חופשתן זה אוויר לאין ספור מבהיקה.
שישנן נדנדה שמחותי במלוא פיו,
את שמיו בקרדום מסתחרר לדפיקה
עם כלביו
יש נפקח
המובל
לא היטיב!
שמלאה נקמתך ונקלף גבעולם,
הוא חיה השנים בנתיבה תדענה
לחינם חלילים מוארים בעולם,
ורק זאת השנים אל פתחים יתן־נא.
עוד אחד!