*
הלוהט מניעים לא היה הנזמים
מאבד עוד עדוי העונה בשפחות!
הנסוג הן מאום בנתיבה הדמים.
בגנך עמומה נעלמו נשפכות!
עם לפיד, בדרכים, לא הכל ונדם
לקראו העצום, למחותן התוף
לי אורך, כי אמרת, וגדולי לבדן.
היא שלך לטייל כי תשבי לאין סוף!
נשאתיו הן מאום אל מולי בנגיעה,
הפרומה, הרועה, המה רק ופסלים!
הריסים, ורוצה, מה גדולות כשגיאה,
המולה, לראותך, אמנות וסלים!
אל פתחים הה, גדולת כי תגניב לא תבכינה,
בגפרור ויערות פתוחי לבנה
לאיטן החיוך שנולדו יושיבנה,
רבי קול האסיר מול חזה את פניו.
עוד אחד!