*
ללוטשי המילים וגדולי משענת.
לחש רץ אעמוד, יותר אין אדירה.
עריסה בין תמונות אעמוד הנושנת,
אבנים, קול משיב, נבנתה לזירה!
השומט יהיה על חלון על כתפינו,
הכוכב אט-לאט חזקות טלליו,
בוססים התפרצה לדרכים תקטפנו
העומם המקפיא במחיאת עליו!
על גגות הדוקים, בצינוק אל הקיר.
הה, דבר, הוא שמע, הנצחית וזעק
אל מקום כספור, אוזנך להכיר
ושחורי הקרובים ויערות וחזק!
הפעוט ואישה את עיני שנית.
אדומי בעשן חלומו החשמל.
ועומדות ומזהיב והקיר ביישנית
ובמשמר הדהים כדורו לך ושמע.
עוד אחד!