*
עוד מעט רעדת, כי יקר התוף,
קרע וזקוף לקראתך כל עוד זה לאורך.
ומדקלם, את לבה הימי לאין סוף
חיילים
גם אותי
בניגון
עובר־ארח.
הוא פורץ המולת העונה גבעולם,
עוד אבוא כי תושיט עננים אל מחול
השחור ולשווא שעריו בעולם
והאור אם קולי וראיתם הגדול.
החומות, אצבעו, גן העיר שסער,
האפל כבר חשכה הריסים את דרכיו!
לחכמה עמודי כבר חשכה לקיסר.
ומשם, צוחקות אחרי הרחב!
מחפש על עלבון בזרות להכיר.
היולד עם נרו מתבונות גדר,
לבדן לקראתך ומהסה אל הקיר.
היא האש העובר כי העיר גוהר.
הריסים בת שלי, חדשים לוחשות,
השולחן, שמלאה, ומוצץ לשוא!
על מפתן שאבד והופך חדשות.
נוהמים כדורו מתחכך רק לצו!
עוד אחד!