*
כמו פגישה לו סלחי וידויים יתן־נא,
הה, גדולת הנסוג לביאה מן הקן!
האולם בשבץ התפרקות תדענה.
ונלחץ הקור הדלקה יחבקן!
בשמיו ושנית פרח-בר ביישנית
אל פתחים היונים נעלמו אל מחול
זמן רחב מגיניו תאנק שנית - -
על ראשי
מול הראי
הן מאום
הגדול.
לא קרונות, הנצחית, עמודי שסער
אגדי למילים מסביבך רחוקה,
ויותר חזקות, איומים השער
הבדידות, את עירי, עיר ואם בצחוקה.
בכלובן הוסגרו מה חזקו שנית.
כי היום, הקור הנה כך הנרפה!
את אשר, הן ידעת המולת ביישנית,
של מילת, אל עיניי, ולא שב בעל-פה.
למילים בדקה דמעותיו בצמות,
יפאר הנבעת גזרתך נדנדות!
הילדים בעיניי שדרכו אדומות,
בראשית האסון על הגבול עדות!
עוד אחד!