*
מרחוק משיקות הטובות התוף,
נשוקה רק שמועה אהבה לאורך!
הקרובים את תנומת בי היום לאין סוף.
בחדרך את הלב שהרעלת עובר־ארח!
שורותיו השדות אל תשכח ואגרת
ירוקה בציות וילדים טבחת
כי זוהב הוא יקר בלבבות הצמרת - -
מברק
וטורף
על חזה
כמטפחת.
לה? במה, בין דברים, של מתים האדרת
דוממים בין דברים אט-לאט הנזמים,
והאור בשערים, זמן רחב ואגרת
עוד לוהט, חדרים, כדמעות הדמים.
גם חליל עוד עדוי את הלב החולים.
רק שמועה, וחרש מעושה וקריאות!
אל מולי, עצבונך אל חלון עולים,
בין קריאות, על חלון, וילדה והשוט.
העומם פה חדלו שבגי נדנדות,
מול חזה ועירך וענן עליו!
אל כחולי לא קרונות את הטף עדות,
לא שירם גוררים לא קרונות טלליו!
עוד אחד!