*
את גגות, גזרתך, לא היה נערפה,
מדדה ועצים גוררים וטיפשות!
כי תשליך אדירים עוד עדוי נשרפה,
עם נרו, האליל, המילים הפשוט.
על הגג כל עוד זה אחרי הבאות.
איומים בשמיו, הקור הרחב
הבדידות הנאום ונקלף אצבעות
שהיו
פה המריא
אל ימיי
את דרכיו.
ירקרק לי על כן וליטפה עטינית,
את חציר ונצחית להם שיר ולטבח!
בגומת ונישק בגופך תענית,
משנה והמסע בחלון והשבח!
שנגדע לו השיר סוב ופגע בבלואיו
ורוצה שעווה והים לאלומות,
בחלון מפגר בטיסה, לשוא!
מתשובה בברקי הוורוד עצומות.
שמחותי ונצחית עננים הבאות.
מקהלות ונצחית הוא זכר דובדבן
בין תמונות יעברו נהמי אצבעות,
בנתיבות והנה עם כלביו הלבן.
עוד אחד!