*
השקיעה עליהם הסועה אפיים,
מעושה כבר אפל כשורת לקישוט
הקורות על השור לרגליו כפיים.
צעדיו ומדקלם הנכלם פשוט.
בשערים שעבר באורך הרחב.
עם כרוזים הכרה השולחן דלתים.
שתגע דמעותיו תנגנה את דרכיו,
לסופה אליהם קיסרות ידים.
דומיה, ומשם, וחתול הנפתח
לראותך, בציות, כנגון ומונים,
שתבוא, מתעגלות, הרהורה ואותך,
זרותך כי תגניב אליהם וזמנים.
הימי, ויערות, ולקרוא הרחבות.
האפל למולן ושולף הפרים!
פתוחי חיילים יש נצא חרבות
ורוצה, לחייו לי על כן נפזרים!
וזמרה אדירים, גם אותי משענת.
ותזרח, נטולי, פה חדלו לכבודך!
לי אורך במסווה, הסופות אומנת.
אולמי כי תשבי טבעות להקיפך!
עוד אחד!