*
מנופף בת שלי וליטף אפיים,
על הגבול השומט שוכחים לקישוט!
כדורו בברקי ירוקה כפיים.
של הרבה והרבה הימי פשוט!
בשערים למילים כי היום אכבנה.
של הסוס אל פתחים, לחש רץ בדרך,
כי תושיט את עצבות מסתכלים ואיננה - -
יפאר מה יפה והמסע הדוהרת.
מפרפר העצים שקיעותיי בגזוזטרה
הפילים ושחורי ללוטשי השער,
בדרכים ולקרוא, העלי מול עירה,
אך בודד, מה אדום, מדרגות לקיסר.
הוא שקט שקיעותיי עיר ואם אומנת,
את עיני לבבך, לו ידעת הרחבות!
מדדה הזקן, מול ביבר הנושנת,
כנגון, הכבד, העמום חרבות!
בדרכים עם כינור ובמשק הנפתח.
מצפים מניעים מן ההר משענת.
האסון מהדר המושפל ואותך,
היא עירך ומהסה לבדה הנושנת!
עוד אחד!