*
החושים, הה, גדולת את חיי משענת
ובמשק קול דיבר מפתנה ומראות,
המראות, כבר עיניו, מה כבדה הנושנת!
זה השיר היולד, על ראשי אחרות.
והנה בניגון לעבדות נעלם - -
מחבואים הזקן, לפונדק לשנה,
משולחן, שבלב, ובמשק בסולם.
התגנבו מרחקים, וישבו הישנה!
ואבכה את חציר רק אלך מגבוה.
כבשורת חופשתן הענב אפוף.
על מפתן מאבלך היא שלך לגווע,
תאנק והייתה זקנתם שקפאו.
גזרתך כעל סף הבתים משקפיים.
רעשי שזימרו יעברו נמחצת.
עמומה הבאר הוא ראה שקופה היא
כי ביתך באנקת פה האור כמפלצת.
עוד אחד!