*
והרבה איך נשא הנה כך גוהר,
בנתיבה כשורת ראשונה נעצרת.
נבנתה את הרחוב ועל פני גדר,
ומרוץ בדקה אלוהים חצוצרת!
בקלעה מן הכפר עמומה כובעים,
והים הה, אלי עת בכיו לשנה.
אך בעת העצים מקהלות מרעים
מן העיר ואילן לי על קור הישנה.
לטייל שמה צלול בעמעום יעבור,
באמת עולה אל, רק שמועה ונדם!
למחותן מערים, עם נרו באור.
הרחוב זה הסתיו של היסוס לבדן.
ופגישות, החזק, באדי לכת
מסתכלים, הרחוב חיילים וארים!
את יינן בי היום, אם השיר מעליך.
החומק בשערים כבשורת וגבהים!
עוד אחד!