*
ירוקה מצדיעים הימים הלבן
בנתיבה את רואה את עיני ממולי!
המולת קרע וזקוף אור חיוך דובדבן,
המובל לנחשול הנבעת ומילים!
המולת כי אני אל מולי לגווע - -
שנגדע פה חדלו יפאר הרעוע,
איומים משנה לראותך מגבוה,
שקיעותיי עולה אל מצהילים ראוהּ.
והייתה עננים, בגולה מול עירה!
על עלבון, מולדתך איך אצא הרוסות.
מסביב, החיוך, את תנומת בגזוזטרה
ובמשמר כה מושכות ונצחית עריסות!
עוד אחד!