*
אדירים נשימת יהיה הלבן.
היוולד ועצוב לו השיר ממולי!
הכוכב צעדיו, הן ידעת דובדבן,
לא הייתה למולן, וכבשה ומילים!
צעדיו את קוראה אל פתחים תענית
הדברים השיער ומוצץ עוברת
כה פשוטה מתיחות הדממה עטינית!
מתאדה והרחק לי על קור ואגרת.
בלבבות אגדמים הוא חיה מול עירה
הוא שמע מתחנן לו ידעת לאין סוף,
וידויים, הנושן, את לבה בגזוזטרה,
כי תפגוש, שהרעלת ומוצץ ולתוף.
עוד אחד!