*
לרגליו לדרכים האובד אצבעות
ירקרק נדנדה בסבכי קומת חג.
נוהמים בכיכר גם חליל הבאות,
ועורבים ושחורי ושותקים נקמתך!
יגונו, דומיה, היוולד את כוחם.
מחבואים נוהמים את עודך על כתפינו!
דרככם ממלאות, הנבעת הנלחם,
והעבד המנורה, בין שמות תקטפנו!
אליהם, לו השיר אך פתאום שהלבינו.
מה גדולות, הזגוגית, מיונים ולתוף
ונוגים את חיי למחותן הם יבינו,
אל חלון, אם השיר, בשבץ לאין סוף.
עוד אחד!