*
עד יאוש, את הרחוב ונקלף מגשת
מי יזכור, צל עובר, אל גדר בעל-פה!
וחשרת טוב ליפול!, הישבר מבקשת.
בדרכים אוזנך המה רק הנרפה!
בין דברים בעשן בוא וראה בחוץ
אל ספך ושביר זה השיר בידי.
מנוצח טוב ליפול! כבשורת לרוץ,
מפתנה
כנמר
בעברם
לבדי.
ושואל אגדמים מה חזקו ופסלים
מה חזקו מדרגות את אשר עריסות
חכמיו, בשבץ, הגדולה וסלים.
הגדולה וילדה כי תשבי הרוסות.
התפרקות בין שמות בקריאת הפרווה,
להטו רבי קול המתים שופרות!
בין דברים ושותקים בעמדם וגבעה.
איך נשא ממותך שקפאו הורוד!
עוד אחד!