*
רק שמחה המקפיא אל מולי מגשת,
העצים ועצים ואביון בעל-פה
אעמוד עבדים שמלתה מבקשת,
הוא כישוף עם נרו ארצות הנרפה.
שבין כל מניעים ואין כסיל לא תבכינה,
האולם הילדים הכפות מפרפרת
בשמיו עבדים מה חמים ואיננה,
אלוהי כבת צחוק את חיי הדוהרת.
ונישק בבתי ועומדות באור
ותזרח, כנמר, שנולדו השיר!
שבגי, והרחוב, והיום יעבור,
מתאדה, הנה כך, השולחן אשאיר!
מול מבול, אבנים, ואטיל הפרווה.
והקיר, ומורעל, מגבהי למולן
מסוער רחומה, ואין כסיל רבבה - -
אל בינה שכרעו וחתול העולם.
עוד אחד!