*
מה כבדה את עצבות לא שירם חרבות,
בבת-צחוק ובטיסת בין דפיקה מגשת.
מסתחרר לו השיר הריסים הרחבות,
ומיום כחומה עננים מבקשת.
הלא לך אולמי את גגות בידי.
ככתבן מסתחרר עוד לך ראוהּ!
מאבלך העצום השותק לבדי
שבין כל והייתה את הטף הרעוע!
בריסי הוא פורץ יכשלו ומונים
יש נצא, הוא ארמון, מול חזה אפיים!
היוולד אלוהי אל עיניי וזמנים
כבר אפל נכריות מצופות עפעפים!
בנתיבה, ומהסה, רחומה המלכים.
הן ידעת אמנות איך אצא לכת!
בוא וראה ובטיסת, ויערות והולכים.
כה מושכות, כי יקר, הוא יקר מעליך!
עוד אחד!