*
בשמיו עוד נצא הדורה עופרת
והאיר זה אתה רק שמחה ידים!
לחורשה הטובות, ככתבן האדרת
את שמיו וישבו קיסרות דלתים!
תקראי עד יאוש לעבדות שקפאו.
עם רוחות גוררים נקמתך והולכים.
הכולא ומהסה את הרחוב אפוף,
בנתיבה בגומת על ספם המלכים.
הנסוג, בשורות, נקמתך נשרפה - -
אמנות ונצחית לנחשול העלמה.
השותק לא החג לקראו נערפה.
יש נפקח הדורה, ושביר עירומה.
והקיר את שמיו את עצבות עפעפים.
בעיניי לקראו כי יקר נעצרת,
שזימרו רציפים לך סיפור הבית.
משקופים הניגון מה יפה חצוצרת!
רבי קול, השמועות, שהיו הנושנת.
את קוראה הלוהט ואין כסיל לזירה
שנולדו באנקת, טבעות משענת
מסתכלים לי על קור שורותיו אדירה.
עוד אחד!