*
כוכבים כל עוד אור המה רק הגדולה,
לעבור עד עפר לך יורדות של קיץ.
על כתף נעקרו לי על קור למולן!
בנתיבת כי הנה רק שמועה מחשכיך!
על חלון, מניחים, שחוורו מן הקן
הנצחית ושנית אל עיניי כמטפחת.
ושביר, כאשכול לעולם יחבקן,
על חופיו סוב ופגע, לביאה טבחת!
ללחך ויערות מה גדולות הרחבות
וכבדה עם כלביו של הרבה ועשן
לו כמוך לו השיר ושקיעה חרבות.
איך נשא אחרון את נוגהן הישן.
של קרונות, להם שיר, השבור מוארות.
השדרה, הדוקים, אך בעת הלומות.
לו שמחה, לה? במה שבין כל הגדרות
כל עוד זה מגבהי היולד לאלומות.
עוד אחד!