*
המקפיא שזימרו שמלתה הגדולה,
בקריאת מתמוטט את פני של פטל
הקולות כי רחום, לא היה בגולה.
העומד
כדמעות
בלטיפה
והשופטת.
מעטפים בוססים הרהורה תענית
בה תלו מה אדום לך וקצת וזעק,
ממותך ושנים השדה עטינית,
והרחוב הימי והאור וחזק.
שישנן הקרובים לחיוך הרחב.
אם יקרה כנמר נדנדה הגדול.
אבל יד אם השיר ויערות את דרכיו
ומזהיב מול ביבר מרחוק אל מחול.
לראותך חכמיו וישבו צעדיך.
הימים רק אלך בזרות נושנו!
רק שמחה, השפלים, פה האור וידיך - -
הנסוג בינתו, ורוצה נגנו.
עוד אחד!