*
לא לשווא מחפש מדדה לוכדת.
לא החג המולה על כתף של פטל
הכוכב זה אתה המה רק כחדר.
על ספם על מפתן עשבית והשופטת!
מה אדום, מה יאמר, בתימרות תגשש - -
והיום הוסגרו הנצחית הצמרת
הוא זכר, כי הנה, את סופת האש
לבבך בעיניו מה חמים ואכזרת.
הפרות, לקראו, ונצחית אומנת.
הדורה מערים, לא כי בא נערפה - -
את עיני השקיעה מיונים משענת
את חיי, תאנק, נחייך נשרפה.
שעונך הבמה עם כרוזים והולכים.
בגופך ונפנוף עד שקור נושנו - -
במסווה קול דיבר הן ידעת המלכים!
ההיכל קומת חג בחלון שלנו.
עוד אחד!