*
כנגון גם אותי עם רוחות נעלם,
תמהון עוד לך רבי קול על נופים.
בטלליו הם ישבו עת בכיו העולם
ממלאות אשמה ואני ומנופים.
במפל, את חציר, מתבונות של פטל.
אדמה, המושפל, של הרבה לא ירצח.
באדי הוא ארמון חלבך והשופטת
עמומה, ללוטשי, להם שיר מנצח.
לנחשול כאל הר את עצבות לקטוף.
יפאר הלילות מוזרה לדפיקה,
להטו גזרתך לא שירם ולתוף.
ועצים
האסון
שופרות
מבהיקה.
עוד אחד!