*
ומדקלם ויערות כמצור וקריאות - -
ונפנוף, על פניי, בשבץ וידיך
מצופות, אל שולחן, שחוורו היריעות - -
המה רק, מה כבדה, רק אלך צעדיך!
בניגון הה, אלי לא הייתה ממולי
הפילים הה, דבר רחבה מגינה
את עירי המרחק הן ידעת ומילים,
פעמון נטולי שחוורו נגינה!
הם ישבו החשמל פה אינם ומנופים.
כי היום ומהסה בחלון אדירה
והים מול ביבר המולת על נופים,
את הרחוב
והרבה
והאור
לזירה!
עוד אחד!