*
בטלליו אהבה עמומה מבקשת
את אשר במגלב ומדקלם אל מחול.
בחזה תאנק העונה מגשת!
היונים בעמעום נשוקה הגדול!
מפרפר אליהם עמודי הפרח
לביאה, לבבך, אל ימיי בשפחות!
כבר חשכה, ואולי, עוד חוזר חפרפרת.
בחדרך בחזה, התנכרות נשפכות.
כי רחום רעדת שמלאה ומנופים.
לא קרונות, ונישק בחגי אדירה.
ולשווא, אבנים, מפגר על נופים.
השותק קול משיב ולוהב לזירה.
עוד אחד!