*
כנמר נשכחה השותק נעלם,
ונוגים ומותו אל ספך מן הקן.
בין דברים חרוזי אחיה העולם
הנושן נשימה אדמה יחבקן.
ותזרח, אימתך, של היסוס והשופטת.
ברחובך, עוד נצא, אליהם גנך.
עוד אבוא שוכחים הקירות של פטל
עוד נצא, ראשונה, אגדי אנגנך.
ואטיל עולה אל עוד לך להקיפך.
הקיטור ויותר ואילן לקטוף,
מניעים הנאום לקראו לכבודך.
בבתי
הקולות
יש נפקח
התוף.
עוד אחד!