*
החומק שנותרו, וגדולי וקריאות
כי תשליך האליל בריסי וידיך.
לאור נר, בין קריאות הממריא היריעות!
ואיפה לי מכל הבדידות צעדיך.
היא האש, הה, אלי הרחוב בגולה!
הניגון, דוממים, בלטיפה נעלם.
שממון מה יפה, בין דברים למולן,
בעיניו שעבר חלילים העולם!
שנולדו עיר ואש ונפנוף להקיפך.
משיקות העומם לאין ספור לקטוף
הריקות איך נשא מתבונות גופך,
עמהם הריסים בקלעה לאין סוף!
עוד אחד!