*
חזקות ונקלף, לחבקך כמפלצת.
האדם, היא האש, נשוקה נעלם
בירקרק, האובד המה רק נמחצת.
שמחותי
בנתיב
בריסי
בסולם.
בראשית ברחובך עד יאוש סב ונכד.
ומשם, והרחק רק אלך לשנה.
מול מבול עם כלביו העומד אבניך - -
לראותך בחלון בי היום הישנה.
העלי חיילים מרחוק בצמות,
הנושן לאין ספור לו שמחה בגשמיו,
והמסע וילדים זמן רחב הלומות,
על הגג את הלב חלונך יציעיו!
הוא ראה גם חליל, אחרי יעבור.
הדוקים, לא קרונות, את הלב הישן
כבר עיניו, כי תושיט אבל רק באור.
הריקה אדומי יישלף ועשן!
עוד אחד!