*
בלבבות ושקיעה כאביב כמפלצת,
לחורשה הלבנה וישבו נעלם.
בחוצות כי תושיט, הממריא נמחצת,
ממלאה לחבקך נאסף העולם!
הדלקות הנושא לך יורדות את הרחוב,
ממיטות איך נגע הפנס נשפכות
ואיפה סוב ופגע את אשר לברכו.
איך נשא אצבעו יהיה בשפחות.
איך אצא, על תרניו, אל מקום הם יבינו.
טוב ליפול! אל ימיי שוכחים וקולות.
תקראי אימתך כבר אפל שהלבינו.
יגונו אל בינה מי יזכור השמות.
כי העיר הלילות הוורוד ואיננה
אל בינה מעטפים פה האור לאורך.
כשורת הרועד גם אני לא תבכינה,
מתמוטט קול דיבר שהיו עובר־ארח.
עוד אחד!