*
את כדור ועצוב פה חדלו יחבקן,
כנגון על תופו מאבלך אומנת
לאסיף מה יפה, קיסרות מן הקן
זמן רחב
הכרה
ורוצה
משענת.
העונה את שיריו הזקן הרעוע!
תאנק הרחוב מנוצח טבחת
כי אולי הנרדף ואבכה ראוהּ
ובמשמר ושקיעה ונקלף כמטפחת.
השירים, הימי, הברזל התוף
וחתול, בה תלו, לעולם ופסלים!
רחבה, השדרה שעווה לאין סוף
לטיפה וגדולי על הגג וסלים.
נחייך הנסוג עד עולם הדוהרת,
הדממה מחפש הוא שקט משענת
הבמה הדברים בבת-צחוק בדרך,
כדלתות עם כרוזים בשבץ אומנת.
עוד אחד!