*
החזק בין צלליו נשכחה וחזר
אדמתי הנאום לברכו וטיפשות.
ושקיעה קול דיבר עד עולם הכיכר,
של מילת הלא לך כנגון הפשוט!
האליל לא נרחיק השבור בעל-פה,
מתבונות בעברם, אעמוד מוארים,
לך יורדות, הסועה, בגפרור הנרפה,
ללוטשי
ולשווא
ומורעל
מול הראי!
עיר אשר הה, מלכי הוא שמר בידי,
הדוקים בהירות עם כלביו עריסות!
לא נרחיק לא החג תמהון לבדי,
וחשרת, השעה סוב ופגע הרוסות!
את יינן בעלת מה היה גוהר.
וסחרחר יכשלו מניעים אחרות
הזוהר הוא שמע בחלון גדר.
על פניי וליטפה ייטרף ומראות.
עוד אחד!