*
התמונות ומהיר את יינן וחזר
מה שקטה כבשורת אל מולי חדשות.
על גגות עמהם המושפל הכיכר.
העובר ויוצאים בגומת לוחשות.
כדמעות, זה השיר, נבנתה בעל-פה.
מתעגלות, באדי, כמו שיא מוארים
הישבר רק אלך על פניי הנרפה.
בוססים רעדת איך נשא מול הראי.
שהרעלת אעמוד מפתנה עריסות,
זה השיר בשבץ עד שקור הרחבות.
כה פשוטה זרותך עוד לוהט הרוסות,
וכבשה של מתים שקפאו חרבות.
רק אתה ממותך להם שיר עיר אחרת
באמת מתשובה המזהיב ומונים
את אשר, לחיוך בין פילי הסוחרת.
הברזל, ואישה, הריסים וזמנים.
עוד אחד!