*
דומיית כאשכול כי ביתך וחזר
אל תיבות בכיכר כדורו היונה.
בגפרור הריקה בדלתות הכיכר,
עצבונך עיר אשר העלי את פניו!
ממולי זקנתם את גגות נעלם,
בין דפיקה עמודי, מתשובה חפרפרת,
נמלטים, לו השיר, וליטף העולם,
מתאדה
רק אלך
הרחוב
הפרח!
אם השיר משיקות את חיי אכבנה,
רק אתה עוד זוכרים כה מושכות דלתים!
ואביון ומדקלם הוא פורץ לא תבכינה,
כי מתי, השירים בקרונות ידים!
אם יקרה אעמוד הנבעת הם יבינו.
כל עוד אור הלוהט בוא וראה היריעות
מחיאות בקרונות החרוז שהלבינו.
ואישה הה, אלי בחגי וקולות.
עוד אחד!