*
כבר אפל את לחשך לעבדות וכואבות.
מפרפר מברק, עולה אל במלוא פיו.
מאובן מארצות הנסוג המרכבות.
ויותר
אט-לאט
כי תפרוץ
לא היטיב.
כי תהיה מול הראי כי ידיי העיר,
לקטיף הנכלם דוממים עליו,
והרחק שאבד הוא חיה השעיר
להטו את נוגהן בינתו טלליו.
המפייס ירקרק מיונים בם נוהג
הדהים לברכו עוד ילכו הגדרות
כספור ואין כסיל את תנומת תאנק
מתיחות מה נותר ונזמים ומראות.
עוד אחד!