*
השומט, העני, כספור וכואבות,
למולן את רגלי, על גגות במלוא פיו
שקפאו ומשם, אהבה המרכבות
אט-לאט העצוב במפל לא היטיב.
הממריא בלבבות בשבץ העיר.
רבי קול הימי הפנס עליו
הה, דבר שעריו את עירי השעיר.
את לבם מה יפתה יש נפקח טלליו.
שתעו את רואה והייתה בם נוהג.
איך נשא כה פשוטה להקות חרבות
חלבך הה, מלכי והופך תאנק,
בעלת הם ישבו והחג הרחבות.
עוד אחד!