*
מדדה רציפים על השור וזעק.
הריקה נחייך, הסועה דלתים.
בכתלי ורק זאת והייתה וחזק.
חלבך
נעלמו
הלבנה
ידים.
כאל הר בדרכים המילים כפריות,
בין שמות הדרכים וענן כפיים,
כאביב לבדם וליטף ספריות
על הגבול יגונו לא הכל עפעפים.
ועצוב אגדמים עוד לך מפגר
הדברים נפתחים על תרניו חרבות
לדמעת שממון אל חצר הגדר
בחזה בגולה העומם הרחבות.
עוד אחד!