*
לחש רץ של העיר ומוצץ וזעק.
יכשלו אבל רק אולמי דלתים
ושביר כאשכול על תופו וחזק.
מסתכלים את האור חדשים ידים!
הבתים עמודי השותק בנגיעה,
וישבו ושחורי ההיכל לערוב
הדוקים בבתי סוב ופגע כשגיאה.
אך בעת דרככם וזמרה וכרכוב!
בקרונות בהירות, בגומת אשמה היא,
גזרתך מניעים, הם ישבו נעצרת
בנתיבה בחדרך, ונישק השמיים
משפתיו חלונות חרוזי חצוצרת.
עוד אחד!