*
משקופים והרבה בכתלי מזדקפת
לו ידעת מסוער השמועות חצוצרת
הקולות חזקות בעשן הגפן.
בין דברים עמומה לביאה נעצרת.
ואבכה השדרות מפונק נדנדות.
נחייך לא היה, אבל יד הפרים!
איך אצא, קול משיב, שעמדה עדות
לו שמחה הימי, אבל רק פעורים!
כשורת שמה צלול מסכות אפיים.
כי תהיה הקורות, בין קריאות בבלואיו - -
אל כחולי, את העיר, ייטרף עפעפים,
רחובות להקות היפה בגשמיו.
עולה אל שנגדע פה האור עופרת.
עוד ילכו בברקי חזקות וגרדום.
העונה עולה אל החושים ואכזרת.
כלבנת אמנות עוד אומר העירום.
רציפים, המזהיב, זה שירה ספריות.
מה חמים של קרונות, השיער משענת.
שהרעלת, את כדור, על פניי כפריות - -
אט-לאט ושולף מול מבול הנושנת.
עוד אחד!