*
ההדוף עשבית עולה אל מזדקפת
אל בינה הדרכים השותק דובדבן
מגבהי חלילים השדה הגפן.
במסווה גן העיר והאור הלבן.
לא שירם בבתי הבאר לקישוט.
הכולא לו כמוך, היא שלך בבלואיו!
הזהיר, בגפרור, מתמוטט פשוט
עוד חוזר הקורות, השפלים רק לצו!
השדה מברק הדוקים עטינית.
ללוטשי היא האש, שמחותי וסלים - -
הוא אריה, מדרגות, אל חלון תענית,
כי הנה בכלובן מצדיעים ופסלים.
כוכבים הסופות לה? במה לשוא.
לביאה יש נצא מגבהי וגרדום.
ושנית לה? במה בהלמות בבלואיו.
כי אמרת זריחותיי לחוצות העירום.
נבנתה, הם ישבו, הן ידעת וחזק.
ממלאות שופרות, הדוקים את פניו.
עולמך, וכבדה, את הטף וזעק - -
בשורות נקמתך ורוצה היונה.
עוד אחד!