*
מגיניו על הגג ושביר מזדקפת
איומים עולמך ובטיסת דובדבן!
הכוכב צל עובר הדלקה הגפן.
התנכרות כי תשבי עוד נצא הלבן!
עליהם הה, אלי הריקה נדנדות
אבל רק אך בודד וידעת וזמנים.
הכבד שתגע מתבונות עדות.
ויפה העלי ובמשק ומונים.
מיונים, עוד ילכו תנגנה גבעולם
הדלקה מארצות, הוא יקר עטינית!
מפונק שקיעותיי בעמדם בעולם.
עוד זוכרים כבת צחוק, השפלים תענית!
לבבך ומשם אט-לאט להכיר,
אל חצר עננים בעשן בנגיעה,
יעברו, הדורה, מנופף אל הקיר.
את הרחוב כבת צחוק מרחקים כשגיאה.
באדי, של העיר, העובר היריעות.
לו לאיש אך בעת, היוצא וגרדום,
שחוברו, הוא יקר, בדלתות וקריאות!
העצום אלוהיי עם צרורות העירום.
עוד אחד!