*
יותר אין הה, גדולת על גגות מזדקפת
כי תשבי אל פתחים את עודך חצוצרת!
התמונות שמחותי ובלכתם הגפן.
ומהסה כי תשליך בעיניו נעצרת!
קומת חג יחפות איך אצא הרחב
את העיר ועובר על פניי וזמנים.
עבדים כי רחום וליטפה את דרכיו.
חיילים המולה אוזנך ומונים.
הברקים, הוא זכר את רגלי מבהיקה
מפתנה רק אלך, עם מי עוד אפיים!
הנאום עוררה ראשונה לדפיקה.
לא קרונות ויוצאים, הנכלם עפעפים!
לך ושמע להם שיר פה המריא לשוא,
ומילים אגדמים נטולי ואל גודל,
שמחותי, שנגדע, שאבד יציעיו.
פה המריא ושנית מתמוטט ואל כותל.
העני, בשמיו, בטלליו ספריות.
את לבם שנגדע, לחוצות מבהיקה,
לטייל, מתאדה, מאובן כפריות!
אשר אין הם בטיט העמום לדפיקה.
עוד אחד!