*
וחיי חיילים את לבם אנגנך.
לה הובא על אחרון בדקה בעולם!
עיר ואם חלונות הה, עירי גנך
האובד, נטולי, בנתיבת גבעולם!
יש תבל באדי על תרניו וגבהים,
אל השיר החיוורות הה, מלכי לחייך
איך נשא היערות יישלף כובעים!
ברגעי היוצא של הסוס להקיפך.
והחג המילים העלי הדוהרת,
ופגישות בת שלי הזקן בגפרור,
בהלמות מברק בחזה ואגרת!
בדרכים בעיניו כה חשך כה חוורו!
הרחוב היא עירך אבנים התפוח
המזהיב כמולד, מנופף וחזק!
כי אמרת שתגע בת שלי הפתוח.
לקראתך, ברגעי, ויותר וזעק!
עוד אחד!