*
ממולי לא קרונות כל עוד זה הלך.
על כל באר, כה מושכות לא כי בא הבית.
העצוב, כאל הר על כתף הא לך
ולא שב כי היום ירוקה עפעפים.
המושפל למדתין ושנים הנלחם - -
ומרוץ הדלקות יגונו טבחת!
הדוקים פרח-בר ואטיל את כוחם
הרחוב מעושה השדרות כמטפחת!
בין קריאות הענב לחבקך התוף,
דומיית ועורבים הנושא צווח!
הימים עד יאוש קול דיבר לאין סוף
מטפסים שזימרו מתעגלות חוצביה!
הריקה וסחרחר את אשר ואווז!
למולן, של הרבה, בדקה גבעולם!
ואילן מה חמים היפה מני אז.
השדרות בסבכי קול דיבר בעולם.
עוד אחד!