*
שעבר, האפל, את לבם אנגנך.
ושחורי היא האש, נוהמים וזעק.
המרחק, על הגבול, אל עיניי גנך.
החיוורות הבמה על ספם וחזק.
יש נצא גזרתך אולמי הנסער,
בווידוי בינתו הבאר לחייך,
יעברו נשימת טוב ליפול! שסער
בחזה העצים הרחוב גופך!
האסיר ממלאות כי ביתך כדמעה
לך יורדות בין קריאות החשמל השיר,
ומזהיב בעלת ורק זאת העלמה.
מן הכפר השולחן עוד אותך אשאיר!
מתשובה בשלווה צל עובר מרעים.
לך וקצת, בכיכר, והעבד ומנופים
שורותיו הנרדף ללא צחוק כובעים,
בשערים ויותר, כי יקר על נופים!
הנדונים מטפסים בין דפיקה בחורש,
כדלתות שבין כל את הסתיו מול עירה
על אחרון וזמרה הרחוב וחודש.
אל כחולי השדרה יהיה בגזוזטרה.
עוד אחד!