*
עוד אבוא מחיאות את סופת כה חוורו!
יכשלו החומק, לו לאיש נגינה.
כבימי, על תופו, רק רגע בגפרור,
הזוהר
המה רק
ייטרף
מגינה.
האליל רק מילים, ואישה יראתי
עם כרוזים מול עמה, קצת לשיר ומונים.
המתים, משטמות, בגומת אל תרדי,
איך נשא ואני עת בכיו וזמנים.
הלוהט ובמשמר את לבה כמפלצת.
הרועד את תנומת עולה אל עליו.
את העיר לו כמוך השבור נמחצת
כנמר השדה שעמדה טלליו.
נשימת שופרות כדלתות לזירה,
על שיאי את צמות עוד אותך ולטבח.
בין תמונות לא שירם עם כלביו אדירה
אך בודד בדלתות בחשרת והשבח.
מיונים הברקים עם כינור לוחשות.
מן העיר ומזהיב באדי גבעולם
אדומי דרככם אז אקרא חדשות,
עריסה הה, גדולת על ראשי בעולם!
עוד אחד!