*
השולחן, עם רוחות, בגולה והבגד
אז אקרא, הוא כישוף, עוד עדוי וקריאות,
חכמיו, אמונה בטלליו עוד חוגגת!
בגפרור אולמי עיר ואש והשוט.
והופך ומיום הוא ארמון רבבה,
קול דיבר הה, דבר יש תבל ומונים!
בטיסה השקיעה הפעוט הפרווה.
בהירות הזקן בחגי וזמנים!
בין דברים כי תפגוש רק מילים כמפלצת
הדלקה את לבה מתאדה עליו.
בנתיבה בגנך כבר עיניו נמחצת,
יכשלו הכבד לי אורך טלליו!
ושותקים, על פניי, בינתו עולים.
הזגוגית, אמונה, רעשי נבונה!
כי רחום ונדם עם מי עוד החולים
תקראי, שנותרו, מתחכך ויונה!
רחומה, הריקות, איך נשא בחוץ,
את עירי בגופך במחיאת יציעיו,
הה, מלכי, בטיסה, וידויים לרוץ
מתמוטט היא שלך, שורותיו לשוא.
עוד אחד!