*
לך יורדות שזימרו לו השיר ומילים.
עם רוחות והרחוב עם כלביו את כוחם!
וגדולי השיער זה השיר ממולי.
הילדים שופרות אל שולחן הנלחם!
מעטפים, גן העיר, בבת-צחוק גוהר,
לדרכים, רק אלך, פה המריא המרכבות,
מבוהל, מפתנה מתעגלות גדר - -
הלילות אעמוד ממותך וכואבות.
ומילים, אהבה, עוד חוזר כמפלצת.
את העיר טוב ליפול! מסתכלים נושנו!
הפרומה, השחור, וטורף נמחצת,
כי תפגוש ואישה וישבו שלנו.
במחיאת כי אמרת אל עיניי ופסלים.
עם כלביו מסביב להטו להקיפך!
הזהיר וליטפה איך אצא וסלים.
את הרחוב שעבר נעלמו לחייך!
לי אורך כה פשוטה שמחותי הנרפה.
של העיר ולשווא פה אינם לאורך!
לטיפה כי תשבי השקיעה בעל-פה.
המולד עם צרורות פרח-בר עובר־ארח!
עוד אחד!