*
גם חליל עמודי מברק והעבד,
היא עירך, לחורשה, ועצוב הישנה
כשורת כי ידיי על ספם אבן
הרציף, גוררים, פרח-בר לשנה.
את כדור לאור נר, אדומי אגרופיו,
וליטף בניגון המולת לא תבכינה - -
קול נעור, וישבו, אליהם יציעיו,
הברבור, כמצור, ללא צחוק אכבנה!
להקות השירים מול מבול יושיבנה
בחגי שתגע של מילת נגינה,
על חזה ללחך של הרבה ואיננה,
גם חליל עמהם מאבד מגינה.
עוד אחד!