*
חלונך בין צלליו החרוז והעבד
עמהם מול עמה והרחוב עופרת,
שדרכו עיר אשר ויפה אבן.
איך נשא שהיו השעה הדוהרת.
ההיכל כי תשבי לחבקך בנגיעה.
רבי קול בזרות כבימי בחוץ - -
ומיום עוד אותך השומט כשגיאה
הנרדף מקהלות הרציף לרוץ.
החומק, הגדולה, נחייך הפרווה
נשוקה למולן, בגולה עירומה!
נעקרו מה חמים החושים רבבה,
חלונך גזרתך דוממים העלמה!
עוד אחד!