*
לו כמוך כנגון קול נעור אל הרחוב,
ואביון ועובר והרבה השער
נמלטים כי ידיי הממריא מן החוף!
הנאום העצים ולשווא לקיסר.
ירוקה אל גדר כל עוד זה אנגנך
אל פתחים כנמר כה חשך הא לך!
השותק ללא צחוק, חלונות גנך.
ללא צחוק
פונדקית
בגנך
הלך.
הוא עיוור וגבוהים לך ושמע מפרפרת,
את עירי ומהיר כעל סף כפריות
כבר חשכה ומשם הנושן ואגרת
לחוצות הסופות כי מתי ספריות!
עוד אחד!