*
צל עובר עד יאוש השדרות אל הרחוב.
נכריות בהלמות וענן אדירה!
הה, גדולת אל תשכח עד עפר מן החוף
לא היה אם קולי המה רק לזירה!
שבלב וילדים בבת-צחוק בבלואיו.
ולזכור טוב ליפול! ובטיסת העולם.
העצום בגנך השעה לשוא.
על כתף מפגר כוכבים בגולה.
בה תלו, כוכבים, ונלחץ מנצח,
זרותך, היא האש, לך וקצת מן הקן,
והרחוב, ומשם, ואולי לא ירצח
מפרפר
מה חזקו
כאשכול
יחבקן!
עוד אחד!