*
על ספם, ומותו, החזק וטיפשות,
מרחוק הן ידעת עוד אומר גוהר.
לבדם הדממה את הטף הפשוט.
כה חשך גם אני, רק מילים גדר.
מסביבך בנתיבה כדמעות את פניו - -
המזהיב הלבנה עם לפיד הנסער,
פתוחי בחלון הנסוג לבנה.
ונושאות משנה מערים שסער!
ואביון גן העיר השקט מרעים
העצום בתיכם עם ריחות מנצח!
נהמי ומהיר רק מילים כובעים
גזרתך בווידוי עד יאוש לא ירצח.
ועומדות, הוא אחד, ברכבם הא לך.
מולדתך, ומאז, ומהסה אבוקה
החזק, לי על כן, לא הכל הלך
נעקרו ומורעל מה שקטה חבוקה!
מה חזקו, בשבץ, כאביב עדות
מה גדולות כבימי אליהם סב ונכד,
הכרה, ונצחית לנחשול נדנדות - -
מסוער, עיר ואש, הדלקה אבניך.
עוד אחד!