*

הנושא אדמה לו ידעת להקיפך.
בכיכר לחוצות הכפות לבדי,
כל עוד זה בחגי, מתחנן לכבודך.
בברקי כי תשבי, בין דברים בידי.

הקיטור על שיאי האליל את פניו,
נבנתה כי תפרוץ במגלב רק לצו
והיום של היסוס להקות לבנה,
שתגע איך אצא אהבה אגרופיו.

עמודי שבלב, מול עמה ועולות.
הוא כישוף לא לשווא, יגונו עוברת.
בין צלליו, ועצים, עננים בלילות,
עליהם העונה בצינוק מדברת.

הפרומה שבין כל מפנתך הא לך.
של העיר ואילן הן ידעת אבוקה.
אדמה קיסרות על ספם הלך,
כי רחום השומט בוא וראה חבוקה.

אדמה ונקלף לא החג וסלים!
השומט הקרובים עמומה על גשר!
ללוטשי של הסוס לי על כן ופסלים.
המזהיב מתמוטט אל בינה הגשם.


עוד אחד!