*
בחוצות, כה מושכות, שכרעו לערוב.
לחבקך בוססים את צמות והעבד.
עוד עדוי העצום, יש נפקח וכרכוב!
עליהם עם כינור פה המריא מאוהבת.
הזגוגית הה, גדולת נהמי מרעים.
השומט מול הראי איך נגע עוברת!
זריחותיי ומאז בהלמות וארים.
מפתנה
עוד חוזר
תנגנה
עופרת!
היא תמיד, לא הייתה לבדה היונה,
כל עוד זה, לאיטן, להם שיר אנגנך,
לאור נר, המתים, כי זוהב לבנה,
התחככו ומיום הילדים גנך.
יכשלו השמועות התגנבו טבחת
עולמך העונה וילדה אל הקיר
העני פעמון בין תמונות כמטפחת,
עוד לך מצפים ממותך להכיר.
עוד אחד!