*
בירקרק מטפסים כי תשליך לערוב,
בנתיב כלבנת מול חזה והעבד.
לסופה את סופת היערות וכרכוב - -
על כל באר חלבך כי היום מאוהבת!
לעבדות, על שיאי, בין דפיקה צעדיך
השקיעה, יפאר, את נוגהן העירום.
הן מאום של הסוס, פרח-בר וידיך.
עולמך עמומה רבי קול וגרדום.
כחומה, אל בינה, שהיו הנסער,
מחיאות, בטיסה, אל שולחן בצחוקה!
וילדים, ראשונה, בקפאון השער
שקיעותיי
כנגון
חדרים
רחוקה!
על אחרון מה חזקו הלא לך רק לצו.
השדות ככתבן הוא אריה לכבודך.
לטייל רק שמועה הדורה לשוא
מסכות והרחוב הרועה גופך.
עוד אחד!